עד המאה ה-19 האדריכל היה הבנאי הראשי (השכונות הראשונות בירושלים נבנו ע"י האדריכלים). היום האדריכל הוא בעיקר המתכנן והמעצב של הבית.
על האדריכל להכין תכנון אשר מקשר בין דרישותיהם וצרכיהם של המזמין - משתמש.
האדריכל חייב להיות כל הזמן עם "היד על הדופק" בקשר בין החוץ והפנים: מראה הבית, העמדת הבית, כיווני אוויר, נגישות  והצללות.

התכנון המפורט אינו יכול להפריד בין הפנים והחוץ.
* פרטי אלומיניום (פנים וחוץ)
* פרטי נגרות (פנים וחוץ)
* תכנון גגות ותקרות (חוץ ופנים)
* רצוף ופרגולה (חוץ ופנים)
* מדרגות (חוץ ופנים)
* דלת כניסה (חוץ ופנים)
* אינסטלציה ותאורה (חוץ ופנים)

מסקנה: אין אפשרות להפריד בין אדריכלות המבנה לעיצוב הפנים.
במבנים רבים - בעיקר במבני ציבור, מעצב האדריכל את מרכיבי המבנה וחלל הפנים. לעיתים נכנס גורם נוסף - מעצב הפנים שזו (בלבד) הכשרתו.

דעה אישית: האדריכל (במיוחד בבית פרטי) מחוייב לתכנון ועיצוב הפנים והחוץ כארגומנטים שמשלימים אחד את השני. ככל שהפנים יוצא החוצה (או החוץ נכנס פנימה) המבנה מקבל את השלמות המתבקשת.