דף פייסבוק צרו קשר
בואו נדבר
top image

מחשבות אישיות בנושאים רלבנטיים.

להסבר וייעוץ הנך מוזמן לפנות למירימי

מסעותיי עם הגיל השלישי
מסעותיי עם הגיל השלישי
הגישה התכנונית ה"מסורתית" שמתוכה צמחתי התחילה בקיבוץ עין חרוד איחוד. בקיבוץ (כמו בכל חברה) מתפתחים מושגים שעל פי רוב קשורים באופיה של אותה קהילה.

 

בתכנון הבניה הפרטית בעין חרוד היו שני מושגים מנחים:
א. משפחות "מרובות ילדים"
ב. משפחות "מרובות נפשות"
 
עם השנים התקרבו המושגים ואותה משפחה שתוכננה עבורה דירה בעודה "מרובת ילדים" הפכה במרוצת השנים להיות "מרובת נפשות" - הצרכים משתנים. המרחב הציבורי בדירה אמור להתרחב בעוד המרחב הפרטי (חדרי הילדים) אמור להצטמצם. ההתמודדות היומיומית עם התנודות שעוברת כל משפחה והצורך להצמד לסטנדרטים מסוימים, מתוך שיקולים כלכליים ופונקציונליים, פיתחו אצלי קו מחשבה מאוד מובנה סביב העקרונות שהזכרתי.

 

("בית הדר" בקיבוץ עין חרוד איחוד 1984. כולל: חדרי חולים, דירות מוגנות, אולם התעמלות ופיזיותרפיה.)

 

(מבט על קומפלקס שנבנה עבור האוכלוסיה המבוגרת בעין חרוד איחוד בשנת 1984.
הקומפלקס כולל: את בית הדר (דירות מוגנות), מרפאה, חדרי חולים ומרכז בריאות)

 

בפגישתי עם משפחות צעירות בתחילת דרכן, אני מקשה עליהן (לעיתים בניגוד לרצונן) בשאלה - "מה יהיה בעוד עשרים שנה?"

מתוך הנחה כי ביתו של אדם הוא אכן מבצרו. לאופי כזה של תכנון אני קוראת בית צומח. כל שלב בתכנון אמור לקחת בחשבון את מנגנון הצרכים המשתנים.

 

(בתים שנבנו למשפחות "מרובות ילדים" מתוך תכנון מראש לבית שיכיל משפחות מרובות נפשות)
עין חרוד איחוד 1983

 

את "מסעותי" עם הגיל השלישי התחלתי בשנות השבעים המאוחרות, בקיבוץ עין חרוד (איחוד). באותה תקופה הרחבנו ושיפצנו 60 יחידות מגורים בתהליך של  3 שנים. המטרה היתה: הרחבה והטבת תנאים ל"משפחות מרובות נפשות" (בהגדרה העין חרודית). עם השנים המשכתי בתכנון דירות מוגנות למטרות שונות - אם זה במרכזים מוגנים כמו: "בית הדר" בעין חרוד או אחוזת פולג (ליד נתניה), ואם בדירות ובתים ברחבי הארץ. בשנים האחרונות ממש "תפסתי כוון", בתחום של שיפוץ בתים למשפחות מבוגרות שילדיהם יצאו מהבית.

 

(בית שהותאם לזוג מבוגר מתל יוסף, בבסיסו נבנה לפני 90 שנה. אני מקבלת פניות רבות מבנים להורים מבוגרים, שהתכנון הראשוני של הבית לא תואם את הצרכים שלהם היום ויש צורך בשיפוץ ושינוי)

 

במקרים הנ"ל, אני בדרך כלל עובדת מאד צמוד עם הלקוחות, בוחרת את הקבלנים ומשתדלת להפוך את חוויית הבניה לאותה משפחה, לקלה ולעיתים אף מענגת. אולי בשל הזדהות ואולי בשל האתגר התכנוני. בתמונות: בית שהותאם לזוג מבוגר מתל יוסף, בבסיסו נבנה לפני 90 שנה. אני מקבלת פניות רבות מבנים להורים מבוגרים, שהתכנון הראשוני של הבית לא תואם את הצרכים שלהם היום ויש צורך בשיפוץ ושינוי.

 

(התאמה לאנשים מבוגרים, מבחינת נוחיות השימוש, אבזור, פתחים ומעברים)

 

משפחת רצין גרה בגן-נר למעלה מעשרים שנה, בבית שהתאים למשפחה צעירה עם שלושה ילדים. עם השנים המשפחה הצטמצמה מבחינת דיירי הקבע והתרחבה מבחינת דיירי המשנה. ונשאלת השאלה - איך מתאימים את הדירה לצרכים החדשים.

זו שאלה שהיא: גם מתמטית (כלכלית), גם רגשית (שינוי דפוסי החיים) וגם פילוסופית (האם יש צורך?)

התהליך - מאוד מובנה ומסודר, המשפחה - מופלאה והתוצאות - בתמונות.