דף פייסבוק צרו קשר
בואו נדבר
top image

מחשבות אישיות בנושאים רלבנטיים.

להסבר וייעוץ הנך מוזמן לפנות למירימי

הרהורים על צבע
הרהורים על צבע
לפני שנים רבות כשעבדתי במחלקה האדריכלית של טמבור, אתגרנו את עצמנו לחנך ולהכניס תרבות של אסתטיקה וצבע בכל מקום: בתי ספר, שיקום שכונות, אולמות ספורט, אצטדיונים, בריכות, מרכזים ציבוריים ובתים פרטיים. נוכחנו לדעת כי כמעט כל אדריכל מתקשה מאוד כאשר הוא מגיע לשלב ההחלטה על צבע, לעתים קרובות היה נעזר בנו בכדי להשלים את הפאזל.

 

צבע
התייחסות לצבע, ברוב המקרים היא נבואה שמגשימה את עצמה (לפי סוקראטס) : "חכם זה היודע כי אינו יודע".

כשמדברים על "צבע" הפרוש הנפוץ הוא בעצם גוון: אדום, צהוב,ירוק וכדומהשוכחים שהגוון הוא האחרון במערכת ההחלטות.
לפני כן צריך לברר מספר דברים:
1. היכן צובעים? סביבה, שכונה, אזור אקלימי, עירוני, כפרי וכו.

2. מה צובעים? בית (פנים, חוץ), רהיט, מכונה, מבני ציבור, עמודי תאורה וכדומה.
3.במה צובעים? הכנת תשתית, סוג חומר, צבע, טיח, אקרילי, מינרלי, גמיש, מבריק, טקסטורה .
4. גוון - בגוון חשובה מאד הגישה שצריכה להיות חיובית מיסודה: "כל גוון אפשרי".

הכרזות של "אני שונא צהב" או "ורוד לא ייכנס אלי הביתה" - זו הנחה מוטעית מיסודה. בצבע ובמיוחד בגוון צריך לדעת לקבל. הגוון מאד מושפע מהסביבה, מהתאורה, מהשמש, מהצל, מהריהוט ומהאווירה.

 

 

באווירה מדברית וחמה ניתן לשלב גוונים טבעיים (מהסביבה) או גוונים קרים שינעימו את אווירת החום המעיק
 
באווירה"שחורה"- מקומות יותר חשוכים, אדמת בזלת (איסלנד), ניתן להכניס צבעוניות נועזת מאד שמחזירה הרבה אור. ראה דוגמת כפרי הדייגים בצפון נורווגיה - כל הבתים צבועים בצהוב ואדום מאד נועזים - והמראה מרהיב. בגוון צריך להעיז - גם לצבוע לבן זאת תעוזה.

 

חוקי פוזיטנו (עיירה איטלקית)
לפני כמה חודשים העברתי הרצאה בנושא: "עיצוב בצבע" בעידן טכנולוגי (מרכז לחינוך טכנולוגי) בעמק המעיינות. 

בתחילת ההרצאה כאשר דברנו על תורת הצבע והחוקים הבסיסיים בהתאמת צבעים, היתה לי תחושה כי אין הסכמה (ובמיוחד – הבנה(.

חשוב היה לי מאוד להעביר את המסר הפסיכולוגי הנלווה לשימוש בצבע - במיוחד בהקשר של צבע וארכיטקטורה, את הפונקציונליות של הצבע וההשפעה המשמעותית ביותר שיש לצבע על הארכיטקטורה של הסביבה. ואז הופיעה: פוזיטנו שבאיטליה.

 

 

פוזיטנו אצלי היא סמל (כבר 20 שנה) ואני משתמשת במושג (אישי לחלוטין) הקרוי: "חוקי פוזיטנו" שמשמעותם:
א. מחשבה חיובית על צבע.
ב. לא לפחד מצבע.
ג. לא לפחד מהרבה צבעים.
ד. (א+ב+ג) כשהמחשבה חיובית - כל הצבעים משתלבים.
פוזיטנו היא שלמות של פשטות ויופי, ערימה של צבעים שנשפכת לתוך ים טורקיז. לקראת סוף ההרצאה נתתי להם תרגיל: לצבוע "קיוסק" (כן, קיוסק כמו של פעם), התרגיל הוכיח כי הם הבינו והטמיעו את חוקי פוזיטנו - ואני לפחות יצאתי נשכרת.

 

ריטואל קבוע
20:30
 בערב, אני בדרכי חזרה מתל אביב, לאחר ביקור "מדושן" אצל הנכדה. ברקע חווה אלברשטיין שרה את שירו הנפלא של אהוד מנור: ..."אדום, אדום, אהבנו באדום, אדום שאין שני לו בעולם כולו"... "זה לא הצבע, זה רק מן טבע ילדותי, עוד לחלום"...

ולפתע הודעת טלפון בהולה בזו הלשון: "הגיעו הכיסאות, יצא כתום, איזה באסה".

בשעה 21:30 התייצבתי ל"ביקור חירום" הכיסאות עטופים בנילון, חלקם עדיין בקופסאות, מוכנים להחזרה: פחד "פולני" - להעמידם במקומם מחמת עין הרע או מחמת הספק. תפסתי פיקוד (כהרגלי) והפגנתי אחריות (לגבי אופציית ההחזרה) הוצאתי את הכיסאות מהניילונים והעמדתי אותם במקום המיועד. הזוג - השתומם, העיף מבט נוסף בעוד האישה "דוגרת" על הקונוטציה השלילית: גן -ילדים!!  

אנוכי "דוגרת" על הקונוטציה החיובית: על משקל - גן ילדים, וממשיכה בטבעיות את השיר ששמעתי בדרך: ...זה רק מן טבע ילדותי עוד לחלום... הבעל מצלם ושולח לילדים, התגובות מיידיות וחיוביותבלילה קיבלתי הודעה: "אני צריכה להתרגל".